ד"ר יצחק טושינסקי בשיחה אישית, מרגשת ועמוקה על החיים בצל שני הורים שורדי שואה, ועל הדרך שבה הזיכרון הפך לחלק בלתי נפרד מזהותו ומסיפור חייו. דרך סיפורו האישי נוגעת התוכנית בהשפעת השואה על דור ההמשך, במשמעות של לשאת זיכרון משפחתי ולאומי, ובבחירה להפוך כאב, שתיקה וזיכרון לשליחות חיה. בשיחה משולבים גם רעיונות מעולמו של ויקטור פרנקל, על חירות פנימית, אחריות ומשמעות, ונפתח מרחב רגיש וחשוב לשאלה כיצד ממשיכים לזכור, לספר ולחיות מתוך ערכים גם מול השבר הגדול ביותר.