כשאנחנו עוצמים את העיניים ומדמיינים את תור הזהב של הוליווד, כמעט תמיד עולה מולנו דמות אחת ברורה: חליפת טוקסידו שחורה ומושלמת, כובע צילינדר, מקל הליכה, וחיוך כובש שנראה כאילו הוא מרחף באוויר בלי שום מאמץ. זהו פרד אסטר. האיש שלא רק רקד, אלא גרם לכוח המשיכה להיראות כמו המלצה בלבד. האיש שלקח צעדי סטפס פשוטים והפך אותם לשירה בתנועה, שכבשה את במות ברודווי ואת המסך הגדול, והפכה אותו לאייקון תרבות נצחי.